Leningrad Codex — 112B (Deuteronomy 22:19

תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֔ה לֹא־ יוּכַ֥ל לְשַּׁלְּחָ֖הּ כָּל־ יָמָֽיו ׃ וְאִם־ אֱמֶ֣ת הָיָ֔ה הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה לֹא־ נִמְצְא֥וּ בְתוּלִ֖ים לנער וְהוֹצִ֨יאוּ אֶת־ הנער אֶל־ פֶּ֣תַח בֵּית־ אָבִ֗יהָ וּסְקָלוּהָ֩ אַנְשֵׁ֨י עִירָ֤הּ בָּאֲבָנִים֙ וָמֵ֔תָה כִּֽי־ עָשְׂתָ֤ה נְבָלָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לִזְנ֖וֹת בֵּ֣ית אָבִ֑יהָ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ ׃ כִּֽי־ יִמָּצֵ֨א אִ֜ישׁ שֹׁכֵ֣ב ׀ עִם־ אִשָּׁ֣ה בְעֻֽלַת־ בַּ֗עַל וּמֵ֙תוּ֙ גַּם־ שְׁנֵיהֶ֔ם הָאִ֛ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִם־ הָאִשָּׁ֖ה וְהָאִשָּׁ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל ׃ כִּ֤י יִהְיֶה֙ נער בְתוּלָ֔ה מְאֹרָשָׂ֖ה לְאִ֑ישׁ וּמְצָאָ֥הּ אִ֛ישׁ בָּעִ֖יר וְשָׁכַ֥ב עִמָּֽהּ ׃ וְהוֹצֵאתֶ֨ם אֶת־ שְׁנֵיהֶ֜ם אֶל־ שַׁ֣עַר ׀ הָעִ֣יר הַהִ֗וא וּסְקַלְתֶּ֨ם אֹתָ֥ם בָּאֲבָנִים֮ וָמֵתוּ֒ אֶת־ הנער עַל־ דְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־ צָעֲקָ֣ה בָעִ֔יר וְאֶ֨ת־ הָאִ֔ישׁ עַל־ דְּבַ֥ר אֲשֶׁר־ עִנָּ֖ה אֶת־ אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ ׃ וְֽאִם־ בַּשָּׂדֶ֞ה יִמְצָ֣א הָאִ֗ישׁ אֶת־ הנער הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְהֶחֱזִֽיק־ בָּ֥הּ הָאִ֖ישׁ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וּמֵ֗ת הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־ שָׁכַ֥ב עִמָּ֖הּ לְבַדּֽוֹ ׃ ולנער לֹא־ תַעֲשֶׂ֣ה דָבָ֔ר אֵ֥ין לנער חֵ֣טְא מָ֑וֶת כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ יָק֨וּם אִ֤ישׁ עַל־ רֵעֵ֙הוּ֙ וּרְצָח֣וֹ נֶ֔פֶשׁ כֵּ֖ן הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה ׃ כִּ֥י בַשָּׂדֶ֖ה מְצָאָ֑הּ צָעֲקָ֗ה הנער הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְאֵ֥ין מוֹשִׁ֖יעַ לָֽהּ ׃ כִּֽי־ יִמְצָ֣א אִ֗ישׁ נער בְתוּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־ אֹרָ֔שָׂה וּתְפָשָׂ֖הּ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וְנִמְצָֽאוּ ׃ וְ֠נָתַן הָאִ֨ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִמָּ֛הּ לַאֲבִ֥י הנער חֲמִשִּׁ֣ים כָּ֑סֶף וְלֽוֹ־ תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֗ה תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔הּ לֹא־ יוּכַ֥ל שַׁלְּחָ֖ה כָּל־ יָמָֽיו ׃ לֹא־ יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אֶת־ אֵ֣שֶׁת אָבִ֑יו וְלֹ֥א יְגַלֶּ֖ה כְּנַ֥ף אָבִֽיו ׃ לֹֽא־ יָבֹ֧א פְצֽוּעַ־ דַּכָּ֛א וּכְר֥וּת שָׁפְכָ֖ה בִּקְהַ֥ל יְהוָֽה ׃ לֹא־ יָבֹ֥א מַמְזֵ֖ר בִּקְהַ֣ל יְהוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־ יָ֥בֹא ל֖וֹ בִּקְהַ֥ל יְהוָֽה ׃ לֹֽא־ יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל יְהוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־ יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל יְהוָ֖ה עַד־ עוֹלָֽם ׃ עַל־ דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹא־ קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁר֩ שָׂכַ֨ר עָלֶ֜יךָ אֶת־ בִּלְעָ֣ם בֶּן־ בְּע֗וֹר מִפְּת֛וֹר אֲרַ֥ם נַהֲרַ֖יִם לְקַֽלְלֶֽךָּ ׃ וְלֹֽא־ אָבָ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־ בִּלְעָ֔ם וַיַּהֲפֹךְ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־ הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ ׃ לֹא־ תִדְרֹ֥שׁ שְׁלֹמָ֖ם וְטֹבָתָ֑ם כָּל־ יָמֶ֖יךָ לְעוֹלָֽם ׃ לֹֽא־ תְתַעֵ֣ב אֲדֹמִ֔י כִּ֥י אָחִ֖יךָ ה֑וּא לֹא־ תְתַעֵ֣ב מִצְרִ֔י כִּי־ גֵ֖ר הָיִ֥יתָ בְאַרְצֽוֹ ׃ בָּנִ֛ים אֲשֶׁר־ יִוָּלְד֥וּ לָהֶ֖ם דּ֣וֹר שְׁלִישִׁ֑י יָבֹ֥א לָהֶ֖ם בִּקְהַ֥ל יְהוָֽה ׃ כִּֽי־ תֵצֵ֥א מַחֲנֶ֖ה עַל־ אֹיְבֶ֑יךָ וְנִ֨שְׁמַרְתָּ֔ מִכֹּ֖ל דָּבָ֥ר רָֽע ׃ כִּֽי־ יִהְיֶ֤ה בְךָ֙ אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֛ר לֹא־ יִהְיֶ֥ה טָה֖וֹר מִקְּרֵה־ לָ֑יְלָה וְיָצָא֙ אֶל־ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה לֹ֥א יָבֹ֖א אֶל־ תּ֥וֹךְ הַֽמַּחֲנֶֽה ׃ וְהָיָ֥ה לִפְנֽוֹת־ עֶ֖רֶב יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וּכְבֹ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ יָבֹ֖א אֶל־ תּ֥וֹךְ הַֽמַּחֲנֶה ׃ וְיָד֙ תִּהְיֶ֣ה לְךָ֔ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְיָצָ֥אתָ שָׁ֖מָּה