Leningrad Codex — 112A (Deuteronomy 21:19

וְאִמּ֑וֹ וְהוֹצִ֧יאוּ אֹת֛וֹ אֶל־ זִקְנֵ֥י עִיר֖וֹ וְאֶל־ שַׁ֥עַר מְקֹמֽוֹ ׃ וְאָמְר֞וּ אֶל־ זִקְנֵ֣י עִיר֗וֹ בְּנֵ֤נוּ זֶה֙ סוֹרֵ֣ר וּמֹרֶ֔ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁמֵ֖עַ בְּקֹלֵ֑נוּ זוֹלֵ֖ל וְסֹבֵֽא ׃ וּ֠רְגָמֻהוּ כָּל־ אַנְשֵׁ֨י עִיר֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ וָמֵ֔ת וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְכָל־ יִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁמְע֥וּ וְיִרָֽאוּ ׃ וְכִֽי־ יִהְיֶ֣ה בְאִ֗ישׁ חֵ֛טְא מִשְׁפַּט־ מָ֖וֶת וְהוּמָ֑ת וְתָלִ֥יתָ אֹת֖וֹ עַל־ עֵֽץ ׃ לֹא־ תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ עַל־ הָעֵ֗ץ כִּֽי־ קָב֤וֹר תִּקְבְּרֶ֙נּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־ קִלְלַ֥ת אֱלֹהִ֖ים תָּל֑וּי וְלֹ֤א תְטַמֵּא֙ אֶת־ אַדְמָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה ׃ לֹֽא־ תִרְאֶה֩ אֶת־ שׁ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ אֶת־ שֵׂיוֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ ׃ וְאִם־ לֹ֨א קָר֥וֹב אָחִ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ וְלֹ֣א יְדַעְתּ֑וֹ וַאֲסַפְתּוֹ֙ אֶל־ תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיָ֣ה עִמְּךָ֗ עַ֣ד דְּרֹ֤שׁ אָחִ֙יךָ֙ אֹת֔וֹ וַהֲשֵׁבֹת֖וֹ לֽוֹ ׃ וְכֵ֧ן תַּעֲשֶׂ֣ה לַחֲמֹר֗וֹ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂה֮ לְשִׂמְלָתוֹ֒ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂ֗ה לְכָל־ אֲבֵדַ֥ת אָחִ֛יךָ אֲשֶׁר־ תֹּאבַ֥ד מִמֶּ֖נּוּ וּמְצָאתָ֑הּ לֹ֥א תוּכַ֖ל לְהִתְעַלֵּֽם ׃ לֹא־ תִרְאֶה֩ אֶת־ חֲמ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ שׁוֹרוֹ֙ נֹפְלִ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָקֵ֥ם תָּקִ֖ים עִמּֽוֹ ׃ לֹא־ יִהְיֶ֤ה כְלִי־ גֶ֙בֶר֙ עַל־ אִשָּׁ֔ה וְלֹא־ יִלְבַּ֥שׁ גֶּ֖בֶר שִׂמְלַ֣ת אִשָּׁ֑ה כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־ עֹ֥שֵׂה אֵֽלֶּה ׃ כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־ צִפּ֣וֹר ׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל־ עֵ֣ץ ׀ א֣וֹ עַל־ הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־ הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־ הַבֵּיצִ֑ים לֹא־ תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־ הַבָּנִֽים ׃ שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־ הָאֵ֔ם וְאֶת־ הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־ לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים ׃ כִּ֤י תִבְנֶה֙ בַּ֣יִת חָדָ֔שׁ וְעָשִׂ֥יתָ מַעֲקֶ֖ה לְגַגֶּ֑ךָ וְלֹֽא־ תָשִׂ֤ים דָּמִים֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ כִּֽי־ יִפֹּ֥ל הַנֹּפֵ֖ל מִמֶּֽנּוּ ׃ לֹא־ תִזְרַ֥ע כַּרְמְךָ֖ כִּלְאָ֑יִם פֶּן־ תִּקְדַּ֗שׁ הַֽמְלֵאָ֤ה הַזֶּ֙רַע֙ אֲשֶׁ֣ר תִּזְרָ֔ע וּתְבוּאַ֖ת הַכָּֽרֶם ׃ לֹֽא־ תַחֲרֹ֥שׁ בְּשׁוֹר־ וּבַחֲמֹ֖ר יַחְדָּֽו ׃ לֹ֤א תִלְבַּשׁ֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז צֶ֥מֶר וּפִשְׁתִּ֖ים יַחְדָּֽו ׃ גְּדִלִ֖ים תַּעֲשֶׂה־ לָּ֑ךְ עַל־ אַרְבַּ֛ע כַּנְפ֥וֹת כְּסוּתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תְּכַסֶּה־ בָּֽהּ ׃ כִּֽי־ יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אִשָּׁ֑ה וּבָ֥א אֵלֶ֖יהָ וּשְׂנֵאָֽהּ ׃ וְשָׂ֥ם לָהּ֙ עֲלִילֹ֣ת דְּבָרִ֔ים וְהוֹצִ֥יא עָלֶ֖יהָ שֵׁ֣ם רָ֑ע וְאָמַ֗ר אֶת־ הָאִשָּׁ֤ה הַזֹּאת֙ לָקַ֔חְתִּי וָאֶקְרַ֣ב אֵלֶ֔יהָ וְלֹא־ מָצָ֥אתִי לָ֖הּ בְּתוּלִֽים ׃ וְלָקַ֛ח אֲבִ֥י הנער וְאִמָּ֑הּ וְהוֹצִ֜יאוּ אֶת־ בְּתוּלֵ֧י הנער אֶל־ זִקְנֵ֥י הָעִ֖יר הַשָּֽׁעְרָה ׃ וְאָמַ֛ר אֲבִ֥י הנער אֶל־ הַזְּקֵנִ֑ים אֶת־ בִּתִּ֗י נָתַ֜תִּי לָאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה לְאִשָּׁ֖ה וַיִּשְׂנָאֶֽהָ ׃ וְהִנֵּה־ ה֡וּא שָׂם֩ עֲלִילֹ֨ת דְּבָרִ֜ים לֵאמֹ֗ר לֹֽא־ מָצָ֤אתִי לְבִתְּךָ֙ בְּתוּלִ֔ים וְאֵ֖לֶּה בְּתוּלֵ֣י בִתִּ֑י וּפֽ͏ָרְשׂוּ֙ הַשִּׂמְלָ֔ה לִפְנֵ֖י זִקְנֵ֥י הָעִֽיר ׃ וְלָֽקְח֛וּ זִקְנֵ֥י הָֽעִיר־ הַהִ֖וא אֶת־ הָאִ֑ישׁ וְיִסְּר֖וּ אֹתֽוֹ ׃ וְעָנְשׁ֨וּ אֹת֜וֹ מֵ֣אָה כֶ֗סֶף וְנָתְנוּ֙ לַאֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֔ה כִּ֤י הוֹצִיא֙ שֵׁ֣ם רָ֔ע עַ֖ל בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֽוֹ־